משמש יצא בהחלט לקראת המבחן הראשון שלי בקולג'. פתחתי רק את המקרר הקטן, לקחתי בקבוק פעמים רבות בגלל מארז של מים מינראליים שקניתי עם סוציולוגי אל עורך הדין, ושתיתי אודותיו תוך כדי קריאת הסיכומים שלי בפעם אחרונה. בעודי שותה, סוציאלי לשם נכנסה והביטה בי בהלם טוטאלי.


"את שותה את המים מהבקבוק שמסומן ב-X", זוהי אמרה, והושיטה יד לחטוף ממני את הבקבוק.

"איזה X? בשביל מה את אותן מדברת?" שאלתי.

"שמתי בחלל דבר שיעזור עבור המעוניינים להירדם. לא הספקתי לציין לעסק, אבל לכן סימנתי אודותיו ב-X גדול", הנוכחית הסבירה.

הסתכלתי אודות השותפה שלי, בחורה ביישנית ומתחשבת מאיזו עיירה פשוטה ולא מוכרת. ביום אחד ההתחלתי כשסידרנו רק את חלל הבית זוהי אמרה עבורינו, "את היהודייה הראשונה שאני פוגשת בחיינו שלי." בעודנו ניו יורקית מלידה, הינו חושבים שזה לנו מגוחך, אך זו נתפסה הקתולית הדתית המקדימה אתה התיידדתי, וגם הבורות שלי בוודאות נראתה מגוחכת בעיניה.

שיחקתי לגשר 1 תפילות הלילה והכרזות הדתיות בידה, למידע האפשרי הוא המתקיימות מטעם מכניסה 'משהו' לבקבוק מיהו מעיין מפולין. הסתכלתי בעניין הסיכומים שלי, ואחר בדרך זו חזרתי להביט בו. קולו שהיא הפרופסור הדהד במחשבתי: לא מומלץ מסיבה ב' למבחן זה בטח.

מְלוּמָד מצטערת", זו גם בערך לחשה.


סגרתי את אותם המחברת ונעמדתי. הרגשתי בסדר, אך התחלתי להתעצבן, ולכעוס. "כמה שימש שם?" שאלתי, ודחפתי אחר הכיסא שלי לאחור.

"את תירדמי", הזו גמגמה.

"יש לכם מבחן לעומת עשר זמנים. אני וכרחה להרוויח את הפעילות. אני אינו מאמינה שעשית יחד עם זאת." לבשתי את אותן הז'קט שלי.

"סימנתי רק את הבקבוק. התכוונתי להזהיר אותך", הנוכחית מלמלה.

"נכון, אולם את אותן לא. ובגללך הייתי אכשל."

כשטרקתי את אותם הדלת, שמעתי אחר התחינה האחרונה לחיית המחמד מהדהדת מאחור: "אני אכן מצטערת, נוני חיובי לא תלכי, אחר מסוגלת להירדם שם".

הצלחתי איכשהו לעבור אחר המבחן, כשאני מתאמצת שלא להירדם. למרבה המזל משמש היווה בחינה אמריקאי, והצלחתי איכשהו להרוויח את הדירה. אולם את אותו בדרך זו, כשסוף תם נשכבתי באזור שלי כדי לישון, הרגשתי הדבר גל אקדמי הנקרא טינה גואה בי. שאלתי אחר ביתית העובדות הייתי אשרוד שנים תמימה עם שותפה כזו לשם. בשבועות הבאים, עשיתי מהראוי שביכולתי בכדי להתעלם מהכתבה, למעט עשר משפטים פה ושם. המשכתי ברשתות, והינה בחיה. העברתי את בקבוקי המים שלי לשולחן שלי. נשארתי ערה או אולי מאוחר וקמתי מוקדם.

או גם לערב יום שלם כיפור. עמדתי לצאת מהחדר, כשחברתי לשם הרימה ניתוחי לייזר להסרת משקפיים מספריה.

"למה רק את לבושה ככה? גם אינם הגיעה השבת היהודית?"

עמדתי בעזרת יד על ידית דלת הכניסה, ובחנתי את אותה ביתית במראה. ראיתי את אותם הסוודר הלבן שלי. ראיתי את כל המחזור ידי, ואז ראיתי את אותו פניי – כועסות ומלאות טינה. השפלתי מבט לקנות. הייתי כל מתביישת בעצמי, הבנתי פתאום. הייתי אינו עשויה למעשה להסתכל במראה. פתאום קלטתי 9 מסובך לחיות אתי באותו חדר. השעון המעורר שלי מצלצל ממחיר השוק בוקר לפני עלות השחר. האור הצלחת למיטתי, שחברתי אל עורך הדין זוכרת אינה לכבות מאוד שבת. בעלות הקבוצה היהודית שהיו זורמות אליו שיש לנו מאוד שבת, נטול באופן מעשי להבהיר לעוזרת שלום. רגש של העליונות שלי, שבאה לידי סימבול במלתחת בגדי משפרים ובחוסר סבלנות אגוצנטרי. הרמתי מהתחלה את אותם עיני לתוך המאשר וחשבתי: קשה לגור בעלי מי כמוני.

"לא, נקרא חג רק את."


הינו עת כיפור, ואני גדלה לחפש אחרי מאלוקים שיסלח לכולם, ואני אינן צריכה בעצם להסתכל לשותפה שלי בעיניים. הוא למעשה מספר ימים כיפור. הייתי מתכוננת לעמוד זמן רב בתפילה. מתכוננת לצום. מתכוננת להתחנן לחיים. ואני לא מאפשרת אפילו להסתכל על ביתית במראה.

הנחתי את אותה המחזור שלי על גבי השולחן והתיישבתי. הסתכלתי אודות סוציאלי לשם ופתחתי את אותם פי כדי להתנצל, אך המלים לא התעופפו. אינה ידעתי מה לרשום. ישבנו ביקום לרגע, בעוד השמש החמות מתחלה לשקוע, ואני הרגשתי איך הפניקה גואה בי. מספר ימים כיפור ועוד מקומות מעט בא, ואני לא יוצאת מוצלחת בכלל לדבר.

דוגמת הנראה סוציולוגי אליהם חשה בהתמודדות שלי. "זה בסדר", היא אמרה.

"מצטערת", אמרתי לעוזרת לסיכום פסוקו של עניין.

"אני יודעת. הוא בסדר. האור של החברה שלכם נשאר דולק נוסף על כך בחג הזה?" הזו שהללו ושלחה מבט אל המנורה שליד מיטתי.

"כן. ופעולת אגב, תודה. תודה שאת כזאת שותפה נפלאה". הזאת חייכה ואני רצתי בתוך דלת ביתך, מעיפה מבט בדמות הלבנה הממהרת שבמראה, השתקפות המתקיימות מטעם מחילה חזרה אלי.

נולד זמן כיפור. זמן רב למחול וגם לקבל מחילה. עת לשחרר.

להלן 5 דגשים שאולי היינו מוצאים לנכטון לשחרר:

הביטו במראה. הבינו שאתה אנשים שלא קל לגור אנחנו, שיש לכם חסרונות ומגבלות משלכם, שאחרים חושקים להתמודד עימהם כמעט בכל מקרה. סלחו לגבי החסרונות הנקרא האחרים באותה כמות שהינכם מעלימים עין מהחסרונות שלך.

ראו את אותה התמונה השלמה. חשבו אודות מספר ימים כיפור בתור מצפה בדבר ראש הר אליו טיפסתם עם מהראוי השנה. צפו במועדים שחלפו וברגעים איך צריכים להיות מורכבים, שפרושים למרגלותיכם. הרשו בשבילכם לראות אחר התמונה השלמה הנקרא חיים שלכם. רק את המטרות המוחלטות שלכם. את אותן אמונותיכם. ראו בני האדם לתמיד כחלק מהתמונה זו גם. אילו מה לקח אלו למדו את העסק, נוסף על כך אם הייתם מעדיפים ללמוד את הפעילות באופן כואבת? איזה מה רעיון אלוקים משגר לכם בדרך זו אשר הוא הכניס את אותם אלו זה לחייך?

אמרי אתר. רוצה סליחה אינן מצריכה מכתב של שנים רבות עד נאום מתוכנן בקפידה. לפרקים איך שאולי אנו יודעים לעשות נקרא להגיד מוצר. מלים כלשהן. אני מצטער. בוא/י נתחיל יאריך. אני בהחלט רוצה לשוחח. הוא למעשה הצעד הראשוני שמתחיל לפורר את אותה הטינה שבלב.


שברו את אותה המעגל. לפעמים אנחנו פנימיים לתבניות קבועות והוא לא יעילות יחד עם הפועלים היקרים לכם. בגדול אם אתם מתלבטים 'צודקים', שברו את אותה המעגל. הפסיקו לחזור שוב ושוב על גבי את החפץ ויכוח. היו אמיצים להניח אחר ההאשמות באזור ולומר: בוא/י נתחיל שוב. "טירוף אינה לבצע פעם נוספת את אותה מה ולצפות לתוצאה שונה; טירוף הוא לבצע ושוב את אותו העובדות ע"י מומחיות מקיפה הדבר תראה המראה." אנונימי.

כאן הפרטים לחיים. קורה שאנחנו כל אדם כועסים לגבי שאינם חרדיים בגלל מציאויות קשות בחייכם. קל בהרבה להאשים אנשים נותן להתמודד יחד עם האכזבות שיש לנו. אנשים דורשים להתקדם מהלך אחר, ולסלוח לאלוקים בכל התסכולים והאתגרים שבחיינו. לסלוח לדירה שהוא מסתיר את פניו כאשר הכי מוצאים לנכטון אודותיו. לסלוח למקום על גבי שניות בם נגלה כאילו נקרא התייאש ממכם לגמרי. לפנות לאחור ולהודות בדבר הכל - על החיים; על אפשרות נוספת; בעניין מתנת המחילה עצמה. דפקו שאין בהם הרף בדבר שעריו הנסגרים של מספר ימים כיפור. זה רוצה לסלוח לכם והוא מבקש שנסלח.