מסלול של לימודי הפסנתר שלי החלו כשהייתי בת שש, ונמשכו מהראוי התיכון. עם סיומה של שפגה ההתפעלות המקדימה שלי מהנגינה על כלי הטוב ביותר, מצאתי אחר ביתית עורכת ניסויים בפסנתר, כשאצבעותיי חוקרות בסקרנות אחר המפתחות והצלילים. ממש לא עבר משך רק עד שגיליתי שכדאי לעבור חמש ללא קץ ששייך ל מוזיקה והרמוניות, המון חוץ לאלה השכיחות בספרי הנגינה שלי. בזמן שהבנתי שהפסנתר נקרא כלי חזק, שרצוי להכניס בתוכה כדי לטוות מספר ענק השייך סיפורים ורגשות, משמש נעשה פתאום לאמצעי קסום.

התחלתי לרשום בפסנתר כדרך לבטא את אותה באופן עצמאי. הינו נהייה להימצא העיצוב של הביטוי שלי. כשהייתי נרגשת, כועסת או אולי נבוכה, אני בהחלט פונה לפסנתר ומשחררת את אותן רגשותי דרך הצלילים. התחלתי להלחין. השירים היו פשוטים, אך התעופפו מהלב. הקומפוזיציות הפכו עבורי לדף, והקלידים לעט. שיריי פרצו מלבי, כמעט בלי שום שליטה.

המשפחה והחברים אהבו את אותה המוזיקה שלי, ועודדו אותי לנגן בכל מקום הרבה זמן ניתן. יכולים להיות התקינו שאני מעוררת עליהם השראה, נוני הייתי אף בודדת אינה האמנתי למקום. מסלול של לימודי התיאוריה עליהם גדלתי, הרגילו ההצעה לדמיין בדבר 'כללים' מוזיקליים, ואני ידעתי שהקומפוזיציות שלי אינם תאמו יודעי דבר דבר. כשאני כותבת שירים, הייתי מרגישה חופשיה כולו לשחרר את כל רגשותיי, ללא התייחסות למבנה או אולי תיאוריה. הייתי אינו מגבילה את אותו ביתית ביותר מידי תשומת לב ל'דקדוק' הנקרא המוזיקה או גם לקומפוזיציה לרכבת התחתית.

בגלל שלא ניגנתי כחלק מ המדריך, ממש לא האמנתי נוסף על כך בודדת שהמוזיקה שלי מספיק בעלת איכות. לְגַעגֵעַ מה יכול להיות שמישהו מקבל השראה ממוזיקה שלא תואמת אחר ההנחיות, או שמא חפץ בו אותה? הספק הזה המשיך לקנן בתוכי עם מהראוי שנות לימודיי, ואפילו תוך כדי שנות הנישואין הראשונות שלי. אתם היוו מבקשים ממני לנגן למקום, ואני הייתי נענית, אך המציאות נתפסה שהתביישתי בשירים שלי. אנשים היוו מנסים לשכנע ההצעה לערוך דיסק, ואני אני בהחלט מגיבה מהר בסירוב מקיף. דיסק?! את אותו אלו זה יעניין חוץ מאשר את אותה בני משפחתי וחבריי הקרובים? אינן נעשה עבור המעוניינים ספק שהשירים שלי יותר קל איננו "מושלמים מספיק" למען לשתף שבם את אותם האתר בטבע.



"הכישרונות של החברה אלו מתנה מאלוקים. הדבר שאולי היינו עושים בתוכם, הוא המנחה שכנראה אנחנו מחזירים לאלוקים"


ובכך, המוזיקה שלי נשארה במעגל החברתי המצומצם שלי, ואולי נתפסה נשארת באופן זה לנצח, אלמלא נתקלתי בציטוט מפיו של מאפשר ומרצה דגול, ליאו בוסקאליה. אימרה שהביא למהפך איכותי ומושלם בגישתי למוזיקה שלי בפרט, ולחיי במקומות אחרים. ד"ר בוסקאליה אמר פעם: "הכישרונות שברשותנו מהווים מתנה מאלוקים. מהו שאולי היינו עושים שהינם, נקרא המתנה שאולי היינו מחזירים לאלוקים".

ואז הבנתי שטעיתי. נפלתי בתוך התפיסה ההרסנית שיש לנו, שטוענת שרק המושלמים רשאים לנצח, ולזכות בכבוד והערכה. אתם דורשים להיראות תקינים, להתלבש בדרך מעולה וליצור תוצאת מושלמות, ושום דבר לא ממש מזה אינן יספיק מצויינת.

עלינו אמתלה למה אנו בפיטר פן משיג יכולות ונטיות מורכבות משלו. הבנתי שאם אלוקים נתן עבורנו אחר הכישרון הזה, ואני שומרת את הדבר לעצמי, הינו מראה שאני איננו מעריכה רק את המתנה הספציפית אשר הוא נתן עבור המעוניינים. הפחד שלי מחוסר שלמות מקבל אופי פתאום מטופש.

בזמן קצר סופר גיליתי שאנשים לא אתם מזמינים הוא רק שלמות, אלא אף כנות ומקוריות. השירים שלי או שלא ממש לא כתובים לפי 'דקדוק' או גם קומפוזיציה נכונים, נוני כולם נשלחים מהלב, וכמו שהתורה מראה אותכם, נתונים היוצאים מהלב, פנימיים אל הלב.

כיום אני מבינה שאני אמנם אינו מסוגלת לבצע הרוב, נוני אני מסוגלת להעביר זמנם פריט. היהדות מראה אתכם שבכל אדם מוטל עלינו ניצוץ אלוקי. התורה הוא נותן את אותו היהודים לכוכבים. מרחוק, הכוכבים נראים קצרים וחסרי המשמעות של - דוגמאות שהיא חשמל. אך בעצם, יתר על המידה כוכב הוא כדור חלל גדול השייך אש כולל בתוכו כוחות ואנרגיה אדירים.


אנו מכם הנו כוכב, מישהו מי שיש ברשותו כוחות מרשימים לבצע התקנת בעולם. לפרקים בני האדם מתלבטים חסרי המשמעות של די לשאר האנושות, אך בהחלט, ממחיר השוק בן אדם מומלץ להוקרה, הערכה וכבוד. אנו רק מוקפים בכוכבים, בני האדם כוכבים לבדכם. אנו זוהרים. יש לכם רק את הכוח להשפיע על אודות חיי האדם מסוג נוספים, תוך כדי התכונות והכישרונות השונ ים שלנו. אנו חשובים.

בעזרת התובנה זו גם, פצח דרך צרו האלבום שלי. לא לפני אי אלו שנה הנקרא פועלים, יחד עם עזרה ממשפחה וחברים, Finding Forever יצא בגלל, ובע"ה ישפיע על אחרים להאמין בעצמם ולהשתמש בכישרונות שאלוקים העניק לשיער.

האזינו ל"לוכד הכוכבים" מהאלבום שהיא תמר דיוק, בוידיאו בחלק התחתון.