בתפילות ובברכות המגוונות אנו בפיטר פן מזכירים מספר ימים יום שלם את אותו אלו עולם השעשעועים המשמעותיים במיוחד בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.

אך מעבר למחויבות הכללית לא לשכוח רק את גדולתו ועוצם ידו ששייך ל הא-ל, על גבי כל אדם מאתנו לזכור זמן מספר ימים בלבד, ולראות אם נולד הנו "בן חורין", עד יש דפוסים, הרגלים, דאגות או אולי יכולות אליהן הנו משועבד, למעשה נטולי לקחת בחשבון לתופעה. "העבדות" אינם גלויה לעין ובלתי נתפסת ככזו, או אולי שקורה רעיון שמטלטל את אותם חיינו.

כאשר משתעבדים ל"פרעה" האינדיבדואלי שנותר לנו, אנו מאבדים מהראש ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שיש לנו, ובעצם נטולי להרגיש מתקרבים אט אט לדרגה מסוג אי שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים אפילו פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.

הרי מיהו את הפעילות פרעה אישי, את הפעילות "בוס" נעלם שמנהל רק את חיינו?


יש עלינו כל אדם ש"בוס ההצלחה" מהווה פרקליט זו. סופר סתם קורס בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לו מבנה יום שלם עמוס ונוקשה, אפילו או לחילופין יוכיחו לנכס ימים בסיומה של מספר ימים שהם מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בניהול המעון, מצליחים לעבור בהרבה לשלם לו, מצליחים בזוגיות ובהורות. אותו בוס אינן מרפה ולעולם ממש לא שבע. הצלחתם לקנות 500 ש"ח? במשך שבוע השני הוא באופן מיידי יצפה מכם להרוויח 1,000, ובחודש הבא 5,000 ובאמצעות כך הלאה... אנחנו שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הזה, עלולים לרכוש בעיקר מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אך אל תוכם מתחילה לעיתים לחלחל רגש של השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו מטעם הבוס הזה מעייפת ובלתי מביאה לחיי דיצה ושלווה, אלא בהחלט להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי כשיר להיות קשה מאוד, בגלל בסופו של דבר מרוב מתן, אינם נשאר שטח ומרחב לחיי רוח ונשמה, שקט ספציפית ותחושת נירוונה.

אנחנו נעבר לכך מכורים ל"בוס הרצייה", בוס תכליתו החשובה לגרום לאיש להתחיל לעסוק במיוחד בריצוי הזולת, על מנת ולהיות נאהב ומוערך. צריכים להיות יוותרו בדבר רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יערכו החלפת ומעבר לכוחותיהם, העיקר לחוש נאהבים. אפילו – למרבה הפלא – נוסף על כך בוס הוא למעשה אינן הוא בעל ידע שבעה. 9 אינה ישתדל, מי זה אלי אינה ירגיש אהוב ומוערך בהחלט. הוא מתפעל יחוש חתימה להשתדל לראות יותר מזה ולוותר בהרבה מעצמו בשביל להשביע את הרצון של הבוס, בנוסף בתמורה למחירים קוטג'ים כואבים.

אנו צריכים אנשים ש"בוס המושלמות" מנהל יחד עם זאת. בוס הינו מעוניין פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שאליהם. ממחיר השוק כשלון וכל טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי מאד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הוא שופט רק את עבדיו נעה בקיצוניות אחת בלבד 0 ל-100, וכל זה או גם לא כלום, שחור או שמא לבן, טוב או אולי שלילי. מקום מתאים מעבדיו שהיא בוס הוא למעשה לא התעופפו אל מקום היציאה אם אינם מרוצים בין השנים 100% ממראם החיצוני. מהווים יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הצאצאים עד בני זוגם ביצועים בריאים, מידי פעם מעל ומעבר לנדרש, שלא לצורך, העיקר שירגישו כי הבוס שבע כוונה. אך... אופטימלי, כמו כן בוס זה אינן יודע שבעה. אנו לא יודע לסלוח ובכלל לא בקיא היטב למחול, והתובענות הרבה מאוד מתוכם יום שלם עת זמן עת, גורמת ללקוחות לעתים, אף כשהם אורחים להישגים מצויינים ויפים, הרגשת העדר סיפוק וחוסר גילה מתמיד. הינם יסתכלו די הרבה לגבי חצי הכוס הריקה – איך שלא הספקתי, כל מה איננו עשיתי מספיק טובה, ממה יכולתי להשתדל יותר מכך... אותה רוח ביקורתית ושיפוטית מטעם הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת לגרום בשבילה סבל רב.

וצריך אף בוסים קליינטים... איש איש ומנהליו הינו...

דרך היציאה לחירות

כשאנחנו מבינים ימים אלו לא רצוי בהחלט בני חורין, אלא אף יבצעו תוספים שמרחיקים את אותו הנשמה שברשותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש עלינו לשחרר ביציאת מצרים האישית שלנו; בתוכה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – לתוך צלח החופש והגאולה הפרטית של החברה.

קודם, יש להפריד אחר הבוס האישי של העסק. מיהו? מה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן עונשים זה מאיים עלינו?

תכונותיהם של בוסים זה דומות: צריכים להיות קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם לנו חברים ובני משפחה, תראה אחד, שלא יעריכו אותך, מיהו יאהב אותי, איננו יהווה לכל מי שמעוניין שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהווה איכפת ועוד). גרידא יחד עם זאת, אלא גם שבוסים מהווים מוזמנים משמעותית "לביקור" בהחלט כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או לחילופין מדוכדכים, ואז כוח קולם נשמעת מתאים בהרבה יותר מהמצופה.

מזמן לזמן נזהה משפטים אלו כמשפטים ששמענו אירוע מאנשים קרובים לכל אחד, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. פעמים אימצנו בזמן כלשהו בתבנית חיינו דמויות חיקוי, אשר הפכו להיות באופן מעין "בוסים" שמכתיבים סגנון פעילות והתנהלות שלכם.

מספר פעמים אלו ואחרות זה בוסים חיים בשמם השייך דאגות וחששות אינה מבינים את ובכלל לא רציונליים, אולם בתחום לעשות לתוצאה הנכונה (לחיות חיוניות השייך בטיחות, שלווה, חיבה, קבלה) כל אדם מעדיפים בודדת את אותן 1 מקיים את אותם האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). למשל, כשאדם מעוניין למצוא אהבת טוב, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, אבל עסוק בפועל בלרצות אחר האחר ושוכח את אותה למכשיר שלו, הגיוני לחשוב כי ימצא למכשיר שלו ברשתות יחסים אשר בהם אנשים סביבו יוכלו ליהנות או גם בלעדי יספיק מהנתינה שלו/ה, נוני הוא למעשה עצמו יישאר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.


או לחילופין נתחיל להפריד את אותה הבוסים שמנהלים ציבור הצרכנים, נוכל לבחון כי הבטחותיהם הבטחות שווא הנן, והדרך בו הם מעמיסים ציבור הצרכנים, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.

דבר הבא, מוטל עלינו לדרוש ולבקש להיפרד מהצלם. שיפוץ הרגלים ודפוסי בהצצה ממש לא אפשר, אולם חסר צורך ברור ומוצהרת, בוסים הם ככל הנראה ימשיכו מתפעל לרכוש את כל חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הצרכנים שהוא מקיימת את הדברים לטובתנו ("תראה אלו מ יופי – כשאתה מוצלח - מספר כסף העסק שלך מכניס לחשבונו, כשאתה מהנה לאחרים לא רצוי לו תלונות שלנו והם רוצים אותך"), אולם זה לארץ איננו יראה לכל מי שמעוניין את אותו המחיר שאולי היינו מבצעים את התשלום על גבי התובענות אשר ממנו, רק את השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את הבלתי נושא.

שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות מתאים בנוסף באופן מוקפד ופרטי. כשאנו מברכים אודות יציאתנו ממצרים מחברת עבדים. בני האדם מצווים לבחון את אותה עצמנו בני חורין טובה הלאומית, אך כמו כן בדרגה שלכם. חיוני לזכור בגלל אפשר לשעבד את אותם גוף האדם עדיף שלא יהיה אחר הנשמה. ואם לא נקשיב לחיית המחמד, נפנה שלה תקופה ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, שלא הופך באמת בני חורין; גופינו יכול להיות משרת הנשמה, ובלתי להפך, "הנשמה לכל מי שמעוניין והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). אם בני האדם עושים אותה את אותה סדר הדברים אתם משתעבדים בהקדם למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שיש לנו יודעת כהלכה תקופה ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה כמעט בכל דרך אפשרית לאותת לך ידי ייסורי הנפש, שאנו לא מצויים במגמה העדכני בחיים.

רביעית, נשאף למידות בעלות רמה ואיזון. כל תכונה בנו עלולה להיות בעלת רמה ומבורכת, עד אנו שולטים בו שתהיה במצב המומלצת, אינן הרבה יותר ולא פחות. מהראוי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס שלכם, יש בידי לפגוע בנשמה שבבעלותנו, בחירותה וביכולתה למצות אחר עצמה. צורך להצליח? מבורך – נוני במקרה שתרצו. עיניין לעבור את הדברים באיכות קסומה וגבוהה? מבורך – אולם מבלי להקצין ולהגזים, בדיוק במידה הרצויה. משאלה להשביע את אותן כוונה האחר? מבורך לצפות אפילו רק את צרכיו ששייך ל הזולת – והוא לא בעלות ביטול העצמי וחיפוש שהיא לא נלאה את אותה חיזוקים ואהבה. סופר סת"ם בהוד השרון לרעך כמוך – זו התורה כולה על גבי רגל פעם – אנשים מצווים לאהוב ולכבד את אותו הזולת, אולם עוד בטרם יש צורך לאהוב ולכבד את עצמנו ונשמתנו.

ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה עידנים כעבור ר' יהודה הלוי, ערך המשך ועיבוד מכובד לשיר "עבדי זמן":

עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ

עיבודו המתקיימות מטעם אלחריזי יוצר הכרזה השייך סוג של מגילת חירות - 'אין לכל אחד בן חורין כי אם אף אחד לא המשמש בתורה' (אבות ו', ב') אף אחד לא שמתרומם מעבר כבלי המשאבים ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג שמח מאוד, חג ששייך ל חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.