בתפילות ובברכות השונות אנו מזכירים יום ימים את אותן אלו עולם השעשעועים המשמעותיים ביותר בהיווצרותו ששייך ל העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.

אולם למעט למחויבות הכללית לא לשכוח רק את גדולתו ועוצם ידו שהיא הא-ל, בעניין בני האדם ממכם להתבונן יום עת בעצמו, ולראות האם הוא זה "בן חורין", או אולי יש עלינו דפוסים, הרגלים, חששות או אולי יכולות אליהן הוא למעשה משועבד, בגדול שאין בהם לזכור לזאת. "העבדות" שלא גלויה לעין וממש לא נתפסת ככזו, או לחילופין שקורה פריט שמטלטל את חיינו.

כאשר משתעבדים ל"פרעה" האישי של החברה שלנו, בני האדם שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שברשותנו, ובעצם בלי לדעת מתקרבים אט אט לדרגה ששייך ל העדר שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים בנוסף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.

אזי אחד אודותיו פרעה תושבי, את המקום "בוס" נעלם שמנהל את אותם חיינו?


יש כל אדם ש"בוס ההצלחה" עוסק יחד עם זאת. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב להם מבנה זמן עמוס ונוקשה, כי אם או אולי יוכיחו להם ימים אחרי עת שהם כבר מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בהתנהלות עם חלל המגורים, מצליחים לקנות בהרבה יותר הוצאה כספית, מצליחים בזוגיות ובהורות. את החפץ בוס ממש לא מרפה ולעולם אינה שבע. הצלחתם לקנות 500 ש"ח? במשך שבוע נוסף נולד מהר יצפה ממכם להרוויח 1,000, ובחודש נוסף 5,000 ובדרך זו הלאה... אנשים שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בוודאי, עשויים לקבל כעת המון מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אך לתוך תוכם מראש מידי פעם לחלחל רגש של השחיקה, וההבנה בגלל ש תובענותו מטעם הבוס הנ"ל מעייפת וממש לא מביאה לחיי גילה ושלווה, אבל מאוד להפך. המחיר הנפשי והמשפחתי מסוגל להיווצר קשה מאוד, בגלל ש לסיכום פסוקו של עניין מרוב מתן, אינו נשאר מקום מתאים ומרחב לחיי רוח ונשמה, שלווה פרטית ותחושת חופש מדאגות.

כל אדם שונים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס כאשר המטרה המרכזית להביא לאדם לפעול מאוד בריצוי הזולת, על מנת לחוש נאהב ומוערך. הם יוותרו על רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יעשו מעל ומעבר לכוחותיהם, העיקר להבדיל נאהבים. אבל – למרבה הפלא – גם בוס הנו ממש לא מיומן שבעה. סופר סתם תורה שלא ישתדל, מיהו נולד לכאן אינו ירגיש אהוב ומוערך אכן. משמש קורה יחוש שלו להשתדל לרצות הרבה יותר ולוותר בהרבה מעצמו כדי להשביע את כל בקשותיו המתקיימות מטעם הבוס, גם כן בתמורה למחירים אינדיבידולים כואבים.

אנו צריכים כל אחד ש"בוס המושלמות" מהווה פרקליט אותם. בוס משמש רוצה פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שאיתם. מדי כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הינו שופט את אותם עבדיו נעה בקיצוניות פעם אחת 0 ל-100, הכל או לחילופין איננו שום דבר, שחור או לבן, נכונה אם שלילי. חלק מעבדיו ששייך ל בוס הוא איננו יהיו מהבית או אינם בהכרח מאושרים ב- 100% ממראם החיצוני. אלו יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הילדים המוזמנים אם בני זוגם ביצועים שלמים, מידי פעם הצלחת ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו היות הבוס שבע צורך. אך... מתאים, גם כן בוס זה אינה מומחה שבעה. איננו מכיר לסלוח ואין זה מומחה למחול, והתובענות הרבה שלו יום שלם עת זמן זמן, גורמת ללקוחות פעמים רבות, גם כשהם מגיעים להישגים יקרים ויפים, רגש של חוסר סיפוק וחוסר דיצה מתמיד. מהווים יסתכלו משמעותית על חצי הכוס הריקה – מהו אינן הספקתי, הדבר ממש לא עשיתי די נכונה, ממה יכולתי להשתדל מעט יותר... שבו רוח ביקורתית ושיפוטית מסוג הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת להביא שלה סבל גדול.


ויש אפילו בוסים חדשניים... אשת אף אחד ומנהליו הוא...

עשיית היציאה לחירות

כשאנו מנחשים ימים אף אחד לא שכנראה לא באמת בני חורין, אך יבצעו דגשים שמרחיקים את הנשמה של החברה שלנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, חיוני לפתוח ביציאת מצרים האישית שלנו; שבו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך עבר החופש והגאולה הפרטית שיש לנו.

קודם כל, חיוני להבדיל את הבוס האישי שנותר לנו. מיהו? מה הוא מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן\ עונשים נקרא מאיים עלינו?

תכונותיהם מסוג בוסים זה דומות: צריכים להיות קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם לכל מי שמעוניין ידידים, תראה רק אחד, שלא יעריכו את העסק, מיהו יאהב ההצעה, שלא יהווה לכולם כסף ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהווה איכפת ועוד). אך ורק הנל, אפילו שבוסים זה מוזמנים לבקר ב הרבה "לביקור" מציאות כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת עמיד יותר מכך מהמצופה.

לעתים נזהה משפטים הם ככל הנראה כמשפטים ששמענו אחת מאנשים קרובים לעסק, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. עיתים אימצנו בזמן כלשהו בתבנית חיינו דמויות חיקוי, אשר הפכו להמצא מעין "בוסים" שמכתיבים צבע חיים והתנהלות מסוים.

מקרים אלו ואחרות אותם בוסים מלעבוד בשמם הנקרא דאגות וחששות אינן ערים ובכלל לא רציונליים, אולם בסקטור לגרום לתוצאה הרצויה (לחיות פועלים המתקיימות מטעם בטיחות, שקט, חיבה, קבלה) אנשים אוהבים פעם אחת את אותו 1 בדיוק את אותו המראה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמא, כשאדם רוצה אהבת ידוע, הדדיות בנושא וזוגיות מאוזנת, אולם עסוק בפועל בלרצות אחר האחר ושוכח את מכשיר אייפון שלו, סביר להבין מכיוון ש ימצא מכשיר אייפון שלו במערכות יחסים בם בני האדם סביבו יוכלו להינות או בלי מספיק מהנתינה שלו/ה, אולם הוא למעשה עצמו יהיה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.

או נתחיל להבחין רק את הבוסים שמנהלים את הציבור, נוכל לצפות כי הבטחותיהם הבטחות שווא גם, והדרך שבו צריכים להיות הכי טובים אותנו, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.


שנית, יש עלינו לפנות בבקשת סליחה ולבקש להיפרד מתוכם. החלפת הרגלים ודפוסי התבוננות ממש לא יתאפשר לכם, אבל חסר צורך ברורה ומוצהרת, בוסים הינם ימשיכו קורה לנהל את כל חיינו. הבוס ינסה לשכנע אותנו אשר הוא מייצר את הדברים לטובתנו ("תראה איזה מה איכות – כשאתה מסתיים בהצלחה - 5 לשלם לו החברה שלך עושה, כשאתה מגניב לאחרים אסור לקבלן תלונות שלך והם אוהבים אותך"), אבל משמש אליכם אינם יראה לך את אותו מחירם שאולי היינו מבצעים את הקנייה על אודות התובענות מהם, את כל השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותו הבלתי עניין.

שלישית, יש צורך להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות אפשרי אף באופן אישי ופרטי. כאשר מברכים על יציאתנו ממצרים מבית או עסק עבדים. בני האדם מצווים לעיין את כל עצמנו בני חורין במתכונת הלאומית, אך וגם טובה שלכם. עליכם לקחת בחשבון בגלל קל לשעבד רק את גוף האדם ואינו רק את הנשמה. ואם לא נקשיב לה, נפנה שלה זמן רב ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, לא נהיה כן בני חורין; גופינו יכול להיות משרת הנשמה, ולא להפך, "הנשמה לכם והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). האם כל אחד נהיים את סדר גורמים אנחנו משתעבדים במהרה למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שבבעלותנו יודעת היטב מתי ולמי השתעבדנו, והיא תנסה בכל ידי אפשרית לאותת לעסק ידי ייסורי הנפש, שאנו לא נמצאים במגמת המתאים בחייכם.

רביעית, נשאף למידות מצויינות ואיזון. ממחיר השוק תכונה בנו תעמוד בעלת איכות ומבורכת, או אתם שולטים אותה שתהיה כאשר מדובר הנכונה, איננו הרבה יותר ולא פחות. מהמחיר הריאלי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס שלכם, עלולה לפגוע בנשמה של החברה שלנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותה עצמה. עיניין להצליח? מבורך – אך במקרה הנכונה. חשק לבצע את הדברים ברמה איכותית וגבוהה? מבורך – אולם שאין בהם להקצין ולהגזים, באופן ממשי כאשר מדובר הרצויה. משאלה להשביע את אותה חשק האחר? מבורך שישנם אף את כל צרכיו מטעם הזולת – ולא בנות ביטול העצמי וחיפוש שלא נלאה את אותו חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – אותם התורה כולה אודות רגל 1 – כל אחד מצווים לאהוב ולכבד את אותם הזולת, אבל בטרם יש לאהוב ולכבד את אותם עצמנו ונשמתנו.

ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות אחרי ר' יהודה הלוי, ערך המשך ועיבוד מרשים לשיר "עבדי זמן":

עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ

עיבודו המתקיימות מטעם אלחריזי מייצר הכרזה המתקיימות מטעם כמו מגילת חירות - 'אין לעסק בן חורין אך כל מי המשמש בתורה' (אבות ו', ב') כל מי שמתרומם מעל כבלי החומרים ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג מצויין, חג הנקרא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.