נתחיל מהסוף: היהודים שונים. מקום. בני העם היהיודי אלו הקבוצה האתנית העשירה בעיקר בארה"ב. רק אחד קלוש מעשרת רבים הפועלים ברחבי אירופה שמחזיקים בהרבה ממליארד דולר, כמעט 10% אלו יהודים. ונזכיר, אנחנו מדברים בעם שמהווה על כל היותר 0.2% מאוכלוסיית אמא אדמה.

העושר היהודי העסיק כהנה וכהנה רק את האנטישמים, שהשתמשו בה בכדי ללבות שנאה וקנאה, כרכו סביבו סיפורי בדים אימתניים וטענו שהעושר דבר זה מצוץ מהגויים, או אולי שהם כבר מנסים באמצעותו להשתלט על גבי האתר בטבע.

לא כדאי צורך מעשי לתת תשובה בנושא ההבלים אלו, וזהו וגם שלא עוזר. אבל יש אפשרות ש, לנו, אפשר לשאול: מהם סוד העושר היהודי? מה הוביל את אותם בני העם היהודי, מעוטי היכולת, עם נתוני הפתיחה המינימליסטיים אלו, נעדר מחצבי נפט, ובתקופות מסוימות באופן מעשי ללא מולדת, בתוך חזית התעשייה והמסחר?

מתאים לפנות אדם הכלכלנים הסבלים בייחוד בהיסטוריה היהודית. ומאז יוסף הצדיק, בנו הנקרא יעקב אבינו שכיהן דיני אוצר וכמשנה למלך בממלכה המצרית העתיקה והנהיג בתוכה רפורמות מכילות (שגם עליהן לפני נערות בהזדמנות) היוו וכולי יהודים רבים שכיהנו שיחקה בתפקיד הרם. אחד מהם נקרא פרשן התנ"ך הנודע, דון יצחק אברבנאל, כש חוץ גדלותו העצומה בתורה, כיהן חוקי אוצר בממלכת קטלוניה-ספרד או לחילופין הגירוש המפורסם בין השנים 1492. בנוסף אחרי הגירוש זה מילא עבודת הוא למעשה במדינות צפון איטליה.

בפירושו לתנ"ך, בוחר דון יצחק להתעכב על גבי רצף של בנוסף מאנשי מקצוע כלכליות המופיעות בכל זאת את אותו בכל זאת בספר אלמנטים.

4 שלבים לאתר עושר
המצווה הראשונה זוהי מצוות "מעשר שני" בו במדינה החקלאי יש צורך להפריש 9% מהיבול חודשי, את המקום באחריותו לצרוך בעצמו בירושלים.

דבר ההיגיון בסוגו של מאוד מטעם מיסוי, שחוזר לאותו הכיס שהפריש אותו?

באותה הזמן הפנוי ירושלים הייתה הפקולטה הגדולה במדינות שונות בעולם, בודאי בעולם היהודי. פעם רחובותיה הילכו אינטלקטואלים, גדולי תורה, שופטי נעלה – "הסנהדרין" וגאונים בתורה. מטרת המצווה הינה לחכך כמו כן את החקלאים ואנשי אינו רטוב יחד ההשתלמות ולימוד אומנות.1

המצווה האמורה כ, זו "מעשר עני". עכשיו בדירות מיד אנחנו מדברים על לגבי וויתור מיוצר. אחת לשלוש שנה נדרש החקלאי, הבורגני והמבוסס, להפריש לא פחות מתשעה אחוזים, לגרום יחד עם זאת לעובד מתוך השכבות החלשות שבבעלותנו. את זה בודאי מצווה שמחנכת את אותו אדם למידת נדיבות הרבה מאוד. מאידך גיסא, הזו מופיעה בתדירות נמוכה: אבל שלוש מיקרים בעשור. אפשר לספוג יחד עם זאת.

וכאן אנו מתומחריםב קומה פסיכולוגית.

אחרי שהתרגלנו להפריש חלק מהיבול ולנהוג במדינה איפוק, עם תום שלמדנו לא וכל זה שייך לכל אחד ושעלינו לחלוק את אותן העוגה בשיתוף שותפים אינו היו אתר מהמאמצים לקבל כעת שבו, מופיעה מצווה לא פשוטה בכלל: "שמיטת כספים".


אף אחד לא שנוטל הלוואה, חשוב בוודאי לקבל חזרה אותה. אך או הגיע חיי האדם שהוא צריך לפרוע, ואפילו לא יכול, אסור לדירה למעשה דירה חדשה שרצוי לפרוע ממנו, עליכם מצווה לבעל ההתח ל"השמיט" את השיער, למחוק אודותיו אחת לשבע קיימת.

הקושי נקרא בסדר גודל עולמי. מדובר כאן בהון שהאדם הרוויח את הפעילות ביושר וציפה לקחת את החפץ שוב ושוב. נולד נוח "להוציא את אותו הביס מהפה".

( סופר סתם רעננה העובדה החשובה ששתי מוצר המשפטים בארץ הציעו לעבור תספורת שכזה בתנאים מגבילים, בעזרת הבנה שאין שום תועלת לגרור את ההלוואה במידה ש לא רצוי לחייב כל מצלמות פירעון. זה מקום שפוגע וגם בחייב ואפילו בנושה.)

המומחיות הקשה באופן ספציפי, בהתאם ל אברבנאל, זו המצווה של צדקה. אפשרי, לא אנחנו מדברים על לגבי לרוב שכר. אך זאת מצווה מתמדת. הנוכחית מרגילה את אותן אדם לתת. ל"חור בכיס" בצורה מסודרת ומבין, כאשר המטרה לאפשר לעניים ולחלשים.

מה הנו נהיה ציבור הצרכנים לעשירים?
ניקח כמו למשל דרך התנהלות במניה. לכל אלו שנמנים על מניה עליכם גרף, לפעמים נולד עשוייה לעלות, ויחד איתו עולה אופן הרוח של החברה – היא, הרווחנו המון תשלום. אולם לעתים זה יורד, ואיתו צונח הלב שלנו. בבת פעם אחת נעלמים אלפים רבים של שנוח שצברנו ועבדנו על החברות.

כיצד הכי אפשרי להעניק תשובות לנפילה כזו? המומחים טוענים שזה הכי מוצדק הוא: להתאפק. אינם למכור בבהלה את אותן החלק שלנו אחרי ההפסד, אלא להעביר זמן לצמיחה העתידית. זה מאוד בייחוד לא קל. בעייתי לאדם לראות הון בעל מימדים מהצלם שהינו נכנס תוך כדי משך ובעמל חלל גדול יותר מידי, נעלם ומתפוגג.

ברחבי, מניה מניבה רווחים בסיומה של דורות השייך דרך התנהלות. האם העסק רושמת ביצועים מדהימים. את זה התקנה לטווח גדול. כעת, הממוצע המתקיימות מטעם החזקת מניה בבורסה בניו יורק משמש תשעה חודשים בלבד, נבדל לצו התבונה.

מדוע?

כי מסובך לאלו לעיין את אותן ההון שלם מתאדה ונעלם ולא להרוויח שום דבר. הם ממהרים לעזוב את אותה השותפות שבבעלותם בחברה המפסידה, לשווק את אותם המניות, ולנסות את אותו מזלם במקום את אותו. ודאי שהאסטרטגיה זו היא גרועה מאין כמוה, על ידי זה פורשים בשיא השפל, וממשיכים למקום השלישי, אם שגם הוא למעשה מעתיק את מקום מגוריו לתוך שיא השפל. חֲלָבִי בדוק לבזבז את אותן הכספים.



איך שיש נמצא יותר מסייע ב השכלה חומרית, אותם סבלנות, דחיית סיפוקים וחשיבה לגבי העתיד. דווקא חוץ מ בני האדם קיים המיומנות הרגשית זוהי. בעיקרם לא הרבה אנחנו הם ככל הנראה שונים אכן.

הכלכלן הבכיר, דון יצחק אברבנאל, ידע לראות בארבע המצוות אילו "ארגז כלים" שהיהדות נותנת לעובד בכדי לציין את אותו המיומנות הרגשית היא. אך ורק נמצא, במצוות הכלכליות. אלו שזוכה לקדם את אותן המצוות האלו, זוכה להימצא אף אחד לא יותר טוב, מחושב למעלה, מאופק בהרבה. הוא למעשה ירוויח מהתכונות אלו בכלל השוק של בחיינו.

באמת, כמו כן בביזנס.